<h1>העיטור אות מ' מודעא</h1>
<h2>דף מ.</h2>
מודעא כגון מי שאונס את חבירו במכר ובמתנה או במחילה ועל כל דבר בין על ידי עצמו בין על ידי אחרים מוסר מודעא בפני עדים וכותבין לו האונֵס ואחר כך עושה רצון האונֵס ומוציא שטר מודעא לבית דין ומחזירין לנאנס את שלו עם הפירות שאכל (עי' ל"ג:) ומחזיר לו הדמים. ושטר ביטול מודעא מבטל המודעא בפני שנים על דרך שנפרש וכותבין לו שטר. גרסינן בפרק חזקת הבתים אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובות הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו וכו'. רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו לא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא צאית דינא אביי ורבא דאמרי תרווייהו אפילו עלי ועליך. אמרו נהרדעאי כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן באונסא דפלוני לאו מודעא היא מודעא דמאי אי דגיטא ודמתנה גלויי מילתא בעלמא הוא שמע מינה מכי אמר לסהדי דלא ברעות נפשאי יהיבנא גיטא ומתנה לא צריך לברורי מאי אונסא דכיון דלא שקיל מידי אף על גב דליכא אונסא אחרינא אלא דלא גמר בדעתיה לאו כלום הוא. ומיהו אף על גב דאמר רוצה אני צריך לבטולי מודעא דידיעא ולא ידיעא כדאיתא בערכין פרק האומר (כ"א:) ואיתה באות גימל. ואף על גב דלא כתב בגט ביטול מודעי כיון דכתב צביתי ברעות נפשאי כמאן דכתב דמי אבל אי אפיק מודעא אגיטא גיטא לאו גיטא הוא דהא לא כתב ובטלית כל מודעא.
כתב מודעא בכך וכך [וכו'] איך פלני בן פלני אמר לנא הוו עלי סהדי דפלני אנס לי בשלטונא או באונסא אחרינא לזבוני ליה ארעא פלנית או למתביה ניהליה במתנה והשתא מסרנא מודעא קדמיכון ותדעון אונסא דידי ואי הוה יהיב לי כמה טפי לא הוה מזבנינא ליה ומשום אונסא דאניס לי מזבנינא ליה וקבילית מניה כך וכך זוזי ולמחר וליומא אחרי נקיטנא ליה בדינא ומפיקנא יתה מניה ואי אניס לי נמי לבטולי מודעא או דכתיב בטול מודעי הוו עלי סהדי דשטר אונסא הוא ואנן סהדי ידעינן ביה בהאי אונסא דפלני וכתבינן וחתמינן מודעא דידיה ויהיבנא ליה לפלני למהוי בידיה לזכו. ואם הוא אונס ממון כותבין פלני מסר מודעה קדמנא על פלני דהוה ליה [גביה] כך וכך זוזי וכד תבענא ליה אמר לי אי את עבד לי כך וכך אנא פרענא לך ואי לא כפרנא לך ואנא מסרנא קדמיכון מודעא ותדעון אונסא דילי וכו'.
<h2>דף מ:</h2>
ובטול מודעה כגון שסילק האונס בפני עדים אבל כל זמן שלא נתברר סילוק האונס וההפסד אפילו אמר לעדים בטלית כל מודעי המודעה קיימת. כתב ביטול מודעא בכך וכך [וכו'] איך אמר לנא פלני הוו עלי סהדי וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכותא והבו ליה לפלוני דצביתי ברעות נפשאי ובטלית מודעא דמסרית על ההיא שטרא דזביני דזימניה כך וכך וברעות נפשאי בטלית יתה ותגלו לה בשוקא ובבריתא דההיא שטר זביני שרירא וקיימא ככל שטרי דנהיגין בישראל מן יומא דנן ולעלם ואנן סהדי דאיסתלק לה ההוא אונסא וקנינא מפלני לפלוני בכל מה דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה ויהיבנא בידא דפלני למהוי בידיה לזכו.
אלא מודעא דזביני והאמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני, איכא מאן דאמר רבא לטעמיה דאמר (מ"ח.) תליוה וזבין זביניה זביני והגיהו בספרים והאמר רבא תליוה וזבין זביניה זביני. וליתה דרבא דאמר זביניה זביני בדלא מסר מודעא הוא דאגב אונסיה וזוזי גמר ומקני אבל מסר מודעא ליכא מאן דאמר זביניה זביני דהא רב הונא גופיה אמר (מ"ז:) תליוה וזבין זביניה זביני ואיהו אמר בעובדא דתלא לפפי אכינרא (מ"ח:) אי לאו מודעא מאן דחתם אאשקלתא שפיר חתם שמע מינה דמודעא מהני. ופסק הלכתא דלא כתבינן מודעא אאונסא דגופא אלא כגון אונס בגוף מקרקעי וכגון טבי דתלא לפפי אינמי אונסא דמפחיד ליה לאפסודי טפי ממאי דשוי מאי דזבין ליה וכגון בשדה זו ומסתברא מדאמרינן (מ"ז:) גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה ואסיקנא כגון דאמרי בפנינו הודה לו דאי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור שמע מינה דאף על גב דמפסיד ליה טובא לא גמר ומקני ועוד תליוה וזבין ולא אמר רוצה אני לא הוי זביני ואם כן אפילו בזביני כתבינן מודעא ואף על גב דיהיב דמי כדאמרינן בבבא קמא (ס"ב.) מה בין גזלן לחמסן חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי ואסיקנא הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני. והלכך הא דאמרינן לא כתבינן מודעא אזביני באונסא דנפשיה קאמר דאי אמר לסהדי פלוני בעי מנאי דאזבין ליה הדא ארעא והאי זבינתא לא ברעות נפשאי הוא ולעבורי מילתא הוא דעבידנא והשתא מזבנינא ליה ולמחר נקיטנא ליה בדינא דלאו ברעות נפשאי הוא אף על גב דבגיטא ובמתנה כתבינן בהאי גונא ואונסא הוא בזביני לא כתבינן דאונסא דנפשיה לאו אונסא הוא כדפרשינן. ומודה רבא היכא דאניס כההיא מעשה דפרדיסא כלומר באונסא דאתי מאחריני כתבינן ולא מבעיא אונסא דגופיה כגון עובדא דפפי אלא אפילו אונסא דממונא כעובדא דפרדיסא אונסא הוא וכתבינן פלוני אניס לי בגופאי ובממונאי לזבוני ליה ארעאי השתא מזבנינא ליה ולמחר נקיטנא ליה בדינא וכד מפיקנא ליה לבי דינא לבטל ההיא זבינא. ומאן דאמר לחבריה קביל האי פרקמטיא בחוב דאית לך עלאי ואי לא כפרנא לך כוליה היינו כמעשה דפרדיסא. והאי עובדא דפרדיסא דאקנייה לבנו קטן (ב"מ ע"ב:) ולא מסר מודעא מעיקרא דסבר דילמא אתא קלא ושמע אלמא דעבידי מודעא ואניס לבטוליה ואי נמי כולי עלמא לא בקיאי בההיא מודעא ומשום הכי אקנייה לבנו הקטן. ורבינו האי גאון פירש דההוא עובדא דפרדיסא לא אייתי לה אלא ללמוד הימנה במקומות אחרים שכל מי שמפחיד את חבירו בדבר שיש בידו לעשות הרי זה אונס אבל מעשה דפרדיסא לא יתכן בו מודעא שהרי צריך להודיע המודעא לעדים. וכיון ששמעו העדים ההפחדה לא ימכרנו לעולם שהרי שמעו העדים שהפרדס ממושכן אצלו. ורבינו חננאל פירש שיתכן בו מודעא. ואיכא דפריש והאמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני וקא סלקא דעתין אפילו ידעינן דאנוס הוא אמר רבא תליוה וזבין זביניה זביני ומשני דכי אמר רבא דלא כתבינן היכא דלא ידעינן דאניס אף על גב דמסר מודעא אבל כי ידעינן דאניס כתבינן ולא הוו זביניה זביני ופירש כההיא מעשה דפרדיסא שאונסו על גוף אותו שדה ומחמת אותו אונס עצמו מכרו דלא הוו זביני ואף על גב דלא מסר מודעא כתבינן אבל היכא שהאונס מחמת תליוה או מחמת עניינא אחרינא לא כתבינן. וכתב רבינו חננאל מאן דמפחיד ליה לחבריה בממון או בהכאה וכל שכן הכאת נפשות ומסר מודעא אית להו לסהדי למכתב ופרושי ידעינן ביה בהאי אונסא וכן הלכתא דבאונסא דנפשיה לא כתבינן באונסא דגופיה וממוניה היכא דידעינן כתבינן. ואי אתברר מילתא לסהדי דבטיל ההיא מודעא כתבי "פלני בטל ההיא מודעא דהוה אניס ליה מחמת הכין ואנן סהדי דאתפשר עמיה על ההיא אונסא מחמת דיהב ליה כך וכך ובטיל לה ברעות נפשיה". וכי האי גונא אית להו רשותא למכתב ביטול מודעא אבל כל היכא דאיתיה לאונסא בטול לאו כלום הוא דכי היכי דבעינן דלדעו אונסא בעינן דלידעו היכי מחלה דאי אניס ליה לבטולי ההיא מודעא דידיעא ולמכתב בשטרא בטול מודעא לא מהני דכולה אונסא הוא דאי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור. ואפילו קנין לא מהני דכולה אונסא הוא עד דכתב בשטרא דסלקיה לאונסא מחמת כך וכך ואפילו אי כתיב ליה שטרא אחרינא בעי לפרושי ביה. ורבינו האי כתב במקח וממכר ותדע איך יתבטל המודעא, כגון שחידש כתב המכר פעם שניה ונסתלק בכל. ודוקא בזביני אבל בגיטא אפילו מודעא דנפשיה מודעא הוא ואי בטיל לה למודעא בפירוש ואי נמי אנסיה לבטולה למודעא הוה ליה גט מעושה בישראל כדין וכשר. ובמתנה אי אנסיה לבטולי אונסא דנפשיה בטיל אבל אונסא אחרינא דידיעא לא מהני ביטול עד דכתבי ידעינן אונסא וידעינן סילוק דידיה. והלכך הא דכתבי בשטרא דזביני ביטול מודעא שופרא דשטרא הוא דאי לא ידיעא אונסא לאו מודעא היא ואי ידיעא לא מהני ביטול סתמא עד דמתפרש מודעא וסילוק דידה. אבל מתנה לחוד מהני לאונסא דלא ידיע ובגט אפילו באונס דידיע וכן הלכתא.
<h2>דף מז:</h2>
ובטול מודעה כגון שסילק האונס בפני עדים אבל כל זמן שלא נתברר סילוק האונס וההפסד אפילו אמר לעדים בטלית כל מודעי המודעה קיימת. כתב ביטול מודעא בכך וכך [וכו'] איך אמר לנא פלני הוו עלי סהדי וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכותא והבו ליה לפלוני דצביתי ברעות נפשאי ובטלית מודעא דמסרית על ההיא שטרא דזביני דזימניה כך וכך וברעות נפשאי בטלית יתה ותגלו לה בשוקא ובבריתא דההיא שטר זביני שרירא וקיימא ככל שטרי דנהיגין בישראל מן יומא דנן ולעלם ואנן סהדי דאיסתלק לה ההוא אונסא וקנינא מפלני לפלוני בכל מה דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה ויהיבנא בידא דפלני למהוי בידיה לזכו.
<h2>דף מח.</h2>
וקימא לן כרב הונא דאמר תליוה וזבין זביניה זביני כדפסקינן בגמרא והלכתא בכולהו היכא דלא מסר מודעא זביניה זביני אפילו בשדה זו ואפילו הוה ליה לאשתמוטי ואפילו לא ארצי זוזי דאגב אונסיה גמר ומקני. והא דתנן לקח מסקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל. וקימא לן כשמואל דאמר אף בשטר לא קנה עד שיכתוב אחריות הני מילי היכא דלא יהיב זוזי אבל אי יהיב זוזי קני בשטר לחודיה ולא בעינן אחריות כדאמרינן ומודה שמואל היכא דיהיב זוזי דאגב אונסיה גמר ומקני וכן הלכתא. ומסתברא דלא אמרינן אחריות טעות סופר הוא לגבי סקריקון. וכתב גאון והוא הדין ללוקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה דאי יהיב זוזי קני והאי דלא אקשינן לרב דאמר בשטר קנה מהא דגרסינן בפרק מי שהיה נשוי (כתובות צ"ה.) כתב לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו וכו' רבי יהודה אומר יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי אלמא כולי עלמא מודו אם חתמה לראשון או לשניהם לא איבדה כתובתה דשטרא לא מהני וצרפתי מוקים לה ההיא בשטר ראיה לא קני והכא בשטר מקנה ומסתברא דהתם שטר מכר כתוב והאשה חתמה ואמרה דין ודברים אין לי עמך אבל היכא שהאשה כתבה שטר בשמה קנה. והא דפסקינן הכא אף על גב דלא ארצי זוזי קני. מסתברא פירוש ארצי זוזי דבעידנא דקא אניס לה לא אחוי ליה להנהו זוזי ולא אמר ליה הנך זוזי יהיבנא לך דלא סמכא דעתיה ואף על גב דבתר הכי יהיב ליה לא גמר ומקני אבל אחוי ליה להנהו זוזי ויהיב להו ניהליה גמר ומקני דאי כרב אלפס דפריק בפרק הנזקין היכי שני לישנא דגמרא דהכא נקט יהב זוזי והכא ארצי זוזי. ויש מפרשין דלא ארצי זוזי שלא הראם לשולחני והלכך לא קשיא הלכתא אהלכתא ותליוה וזבין זביניה זביני בדיהיב זוזי לא שנא ארצי ולא שנא לא ארצי ואפילו הוה ליה לאשתמוטי.
ודוקא אנסוהו למכור דאגב דקביל זוזי אגב אונסיה גמר ומקני אבל אנסוהו לקנות לא אמרינן אגב אונסיה גמר ומקני כדאמרינן ומודה שמואל היכא דיהיב זוזי הלכך גבי אשה נמי כי פליגי אמימר ורב אשי דוקא תלוהו וקדיש ככלהו דיהיב זוזי ואתתא קבלינהו אבל אנסוהו לקדש אשה ולקנותה לאו כלום הוא. גרסינן בפרק הכונס (ב"ק ס"ב.) מה בין גזלן לחמסן חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי ואי יהיב דמי חמסן קרית ליה והאמר רבא תליוה וזבין זביניה זביני לא קשיא הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני.
